עבודה טיפולית עם הילד הפנימי מניחה בפנינו את האפשרות לעבד טראומות עבר באופן חומל ואוהב. כך אנחנו מכירים את ההתנהגויות וההתמכרויות אשר מביאות אותנו לסבל. העבודה בגישה זו מאפשרת לנו ללמוד לאהוב את עצמנו, לחיות בשלום עם עצמנו ועם עברנו, להרגיש בטוחים ולהפחית את הפחדים והמכשולים הפנימיים, כדי שנוכל לנוע לעבר חיים נטולי סבל ושיפוטיות.
מי שחווה בילדותו התעללות והזנחה הילד הפנימי לעתים יתקשה להשלים את התפתחותו המנטלית והרוחנית. כאשר אדם מרגיש תקוע בחייו, כאשר הוא חוזר שוב ושוב על אותן הטעויות, מוצא עצמו באותן סיטואציות אשר פגעו בו בעבר, או מגיב בצורה שאינה פרופורציונאלית לאירוע עצמו – זוהי אינדיקציה טובה לכך שבשלה השעה להתחיל טיפול.
בדרך כלל מתפתח ילד פנימי פגוע וכאוב כאשר המערכת המשפחתית לא בריאה ומתפקדת. ילדים שנדרשו להסתגל למציאות מתוחה ולעמוד על המשמר חווים חסימה בהתפתחות הרגשית שלהם משום שצרכיהם מסומנים כלא-לגיטימים (למשל, אם גדלו לצד הורה עם התמכרות או בעל מחלת נפש, שלא מסוגל להתפנות למימוש הצרכים של הילד והגנה עליו). אותם צרכים וכאבים נדחפים לפינות נשכחות של המודע. האדם המבוגר לומד להדחיק את רגשותיו, במיוחד רגשות כעס וכאב, כאשר שבתוכו שוכן ילד קטן, כועס ופגוע.
בשל הבנה מוטה, מוגבלת וילדית של המציאות בתקופת הילדות, מתפתחות החלטות ואמונות שלא בהכרח משרתות את חייו של המבוגר. מכאן ברור שאם ברצוננו להשתנות, עלינו לשנות את החומרים שמהם מורכב הניסיון הראשוני שלנו. מאחר שהיה זה הילד הפנימי שלנו שעיצב לראשונה את ההתנסויות שלנו, עלינו ליצור עם אותו הילד הפנימי קשר ישיר, חדש ומועיל.