פסיכותרפיה התייחסותית

פסיכותרפיה התייחסותית היא זרם טיפולי אשר התגבש בשנות התשעים בארצות הברית. פסיכותרפיה התייחסותית צמחה מתוך פסיכותרפיה פסיכואנליטית, כאשר היא מבקשת לאתגר חלק ממושגי היסוד של הטיפול, בדגש על האופן שבו היא תופסת את הקשר הטיפולי.

לאורך השנים זרמים שונים בפסיכותרפיה הפסיכואנליטית ביקשו לשים דגש על האופן שבו נפש האדם מתפתחת מתוך מערכות יחסים, ויצקו יותר ויותר משמעות לחלק של המטפל בקשר הטיפולי. לדוגמא, תיאוריית יחסי אובייקט שמה דגש על האופן שבו הטיפול מהווה שחזור של הקשר ההורי המוקדם, כאשר המטפל לעיתים מצוי בפוזיציה של הורה ועוזר למטופל לעבור תהליך של תיקון.

פסיכותרפיה התייחסותית ממשיכה ומרחיבה את מקום ותפקיד המטפל בקשר עם המטופל, ומתייחסת אליו כסובייקט. לפי תפיסה זו, המטפל מכניס את הסובייקטיביות שלו לכל טיפול, ונשאלת השאלה עד כמה הוא ער לכך ומוכן להשתמש בזה במסגרת התהליך הטיפולי. נוכחות המטפל בחדר מתבטאת לדוגמא במידה בה הוא חושף מידע אישי ואף משתף בתחושות ומחשבות, הן לגבי עצמו והן לגבי המטופל.

היבטים משמעותיים נוספים שהפסיכותרפיה ההתייחסותית מוסיפה קשורים לאופן בו היא משלבת תיאוריות חברתיות בטיפול, למשל תיאוריות פמיניסטיות וביקורות פוסט-מודרניות. פסיכותרפיה התייחסותית מאמינה כי האדם מתעצב לא רק בתוך יחסים ספציפיים, כי אם במסגרת מכלול חברתי.